יציאת מצרים - לצאת מן המיצר שלי

קטגוריה: איכות חיים

נוצר בתאריך: 10/04/2026


ציאת מצרים אינה רק חוויה מדורות עבר. יציאת מצרים היא גם בהווה של כל אחד מאיתנו. כך כתוב "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". מה החוויה האישית שלך השנה ? עם מה יצאת השנה ממצרים? מה הסיפור שלך? איך יצאת מן המיצר שלך ?
חברי סיפר לי על אמו בת ה-99 שנים, צלולה במוחה ומוגבלת בניידותה. חיה במגדל בתל אביב ללא ממ"ד בביתה. בזמן האזעקות היא דורשת מהמטפלת שתרד למקלט, והיא נשארת וממשיכה בקריאה מתוך הטבלט המגדיל את האותיות, או בהאזנה למוזיקה שאוהבת. "כששאלתיה, סיפר הבן, האם לא מפחדת" ? ענתה "זה עובר לידי".
" אמי, ממשיך הבן, הייתה פסיכולוגית בכירה וכתבה מספר ספרים. מוח שולט על גופה ועל החלטותיה. היא מחוברת מאוד לגוף ומודה לו על מה שמטיב איתה. ומידי יום שואלת: מה אני יכולה לעשות בשבילו ואיך לנצל את היום". יחסיה עם המטפלת ההודית מבוססים על שמירת המרחב של כל אחד, וכל אחד מרגיש את הצרכים של השני אף ללא פניה.
יציאת המיצרים שלה היא המשך שמירת האוטונומיה וקבלת החלטות ללא השפעה ולחץ מהסביבה ומבני משפחה אחרים למרות תשישות הגוף.
היום פגשתי בדרכי למכולת השכונתית אדם מהקהילה שישב על הספסל במרכז השכונה ועישן מקטרת.
אני מכיר את האיש בן ה-93 שהיה פרופ' למחשוב רפואי והגיע לירושלים להיות קרוב לילדיו.
הוא חביב עלי כי מתעקש להיות חזן, קורא בתורה, ומגיד דבר תורה למרות שקולו חלש ולא נשמע היטב במרחב ביהכנ"ס. הוא לא מוותר ודורש למלא את המשימות הללו. הוא הולך כפוף מאוד ולא רוצה תמיכה או משענת פיזית, אך בדרישותיו הוא ישר ולא מתכופף.
שאלתיו: מה יציאת מצרים שלך? הוא ענה: " רוחב הדעת. שאמשיך להיות עם ראש פתוח ולא אבזבז את זמני בקריאת עיתונים אלא בלימוד דברים חדשים".
עניתי לו שאשמח להיות חברותא וללמוד איתו שיעור בספר מלכים אחת לשבוע.
הרהרתי לעצמי: מה יציאת מצרים שלי? תשובתי: להמשיך לראות מטופלים, ולא כחולים אלא כבני אדם. לראות את האדם שבהם ולא את המחלה. לשמוע ולהקשיב להם ואת תלונותיהם, לא באמצעות צד שלישי, אלא ישירות דרכם ושיבטאו אותן בפיהם. ובעיקר, שאצליח לראות היבטים ומצבים שאחרים לא עמדו עליהם ובכך אסתייע לשפר את מצבם הרפואי ואת תפקודם. בעיקר, להוציא אותם מן המיצר שנמצאים בו, הם ומשפחותיהם.
על הרופא להתמקד ולהקדיש את זמנו ומחשבתו למצב המטופל, וכיצד ראוי לנהוג ולהיטיב עימו.

חזרה לרשימת הפוסטים